Love Letters
על אהבת האותיות
מכלי טכני להעברת מידע
לביטוי זהותי, תרבותי ואומנותי.
התפתחות הקליגרפיה העברית והערבית היא סיפור מקביל ומרתק של שתי שפות שמיות שנכתבות מימין לשמאל, שבהן האות אינה משמשת רק ככלי טכני להעברת מידע, אלא כביטוי זהותי, תרבותי ואמנותי עמוק.
כיוון שבשתי התרבויות קיים סייג דתי היסטורי על ייצוג פיגורטיבי (פיסול וציור דמויות), הקליגרפיה התפתחה כאמנות החזותית הגבוהה ביותר.
הקליגרפיה העברית התפתחה סביב כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות וכן בעיטור כתבי יד כמו הגדות,
לוחות וכתובות. המערכת הקליגרפית המסורתית והמחייבת ביותר. מבוססת על חוקים הלכתיים קפדניים לגבי מבנה האות, (למשל, ה"כתרים" שבראש האות) והסימטריה שלה, תוך שימוש בקולמוס נוצה או בדיו שחור.
התפתחות הכתב העברי הושפעה באופן ישיר ממסעות הנדודים של העם היהודי ומהתרבויות שבהן הוא חי, דבר שהוליד סגנונות קליגרפיים מובהקים: הסגנון הספרדי הושפע מהאסתטיקה האסלאמית והערבית,
הסגנון האשכנזי הושפע מהאדריכלות והכתב הגותי האירופי והסגנון המזרחי והתימני שמר על זיקה קרובה לכתבים השמיים העתיקים תוך שילוב אלמנטים אורנמנטליים ומורכבים.
הקליגרפיה הערבית התפתחה במהירות עצומה החל מהמאה ה-7 לספירה מתוך הצורך לקדש ולשמר את טקסט הקוראן, והפכה לאחת האמנויות החזותיות המרכזיות באימפריה האסלאמית. בתחילה שימשה לעיטור מסגדים, מצבות וכתבים עד שהפכה לאמנות מדינית ושלטונית, ״הטוגרה״, שפיתחה למשל את חותמת הסולטן העות'מאנית הטיפוגרפית ששילבה את שמו של הסולטן, שם אביו, תוארי כבוד והברכה "המנצח תמיד" בתוך קומפוזיציה קליגרפית מרהיבה.
עומרי גולזדק
מקעקע וטיפוגרף המתמחה בקליגרפיה וטיפוגרפיה עברית וערבית.
המעצב והמקעקע עומרי גולזדק עוסק בעיקר בחיבור העמוק שבין טיפוגרפיה, זהות ובית
מתוך חוויות ילדותו שבהן נחשף במקביל לשפה העברית והערבית ולמד לראות אותן
כמערכת חזותית אחת הרמונית. מה שהתחיל כאהבה מוקדמת לאותיות התפתח לפרקטיקה אינטימית של קעקוע. מפגש טעון בין אמן לאדם, בין סיפור אישי לצורה חזותית.
כקליגרף וכאמן קעקועים הוא מתמחה במיזוג טיפוגרפי בין עברית וערבית ובחקר האות ככלי לעיצוב הזיכרון והזהות. הוא מראה כיצד הפיכת טקסט לקעקוע על גוף האדם מאפשרת להנכיח אמירות אישיות, לנכס מחדש מילים מורכבות ולעבד חוויות של חיים, בית, שייכות וזיכרון.
עומרי גולדזק, צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה
"מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
״בת גלים 14״
עומרי גולדזק, בת גלים 14, 2025, צילום באדיבות האמן
"זה מכתב אהבה למשפחה שלי, קוראים לו על שם כתובת הבית של סבתא שלי".
במרכז השטיח מופיעה מילה אחת: "שימדורה. זו מילה שסבתא שלי הייתה אומרת לי.
אני אפילו לא יודע לתרגם אותה, אבל יש בה המון אהבה. כמו חיבוק".
המושג "בית" חוזר שוב ושוב: "אני מתעסק בזה כל הזמן, גם בעבודות וגם בקעקועים שעליי״
ומתאר זיכרונות: “אריח מהמקלחת של סבתא שלי, מבנים מבת גלים.
זה לא בית פיזי. זה בית שנחרב ונבנה כל הזמן. גירושים, מעברים.
עוד מעט הולכים להרוס את הבית של סבתא שלי, לבנות שם מלון".
״Learn the rules like a pro,
so you can break them like an artist.״
Pablo Picasso
״למד את החוקים כמו מקצוען, כדי שתוכל לשבור אותם כמו אומן״