Lets go back in time(line)
תודעה מול סיפור במרחבי הזמן
לאורך אלפי שנים,
האנושות לא מפסיקה לחפש דרכים חדשות לקודד מחשבות דרך דימויים חזותיים.
בין התמונות הבראשיתיות על קירות המערות החשוכות ועד למהפכה הדיגיטלית,
משתרעת היסטוריה עשירה ומרתקת של תקשורת חזותית.
~
התודעה האנושית מתפתחת ואיתה מתפתחים סיפורים...
~
היום נתמקד בשישה ציוני דרך מרכזיים, שדרכם נעמיק בדרך שבה השפה החזותית התפתחה,
באיזה מצב תודעתי שהו בתקופה זו ומה הסיפור שנבנה סביב ושינה את פני ההיסטוריה.
ציורי מערות
וכתבי חרטומים
48,000 לפנ״ה
מהפכת הדפוס
של גוטנברג
1440
המהפכה
התעשייתית
1796-1900
אר נובו
(Art Nouveau)
1890 ל-1910
הבאוהאוס
והמודרניזם
1919 - 1933
מהפכת
המחשב האישי
1984
קרוב ל 50,000 שנה הוקדשו לשלב ארוך ואיטי
קפיצה בזמן
ציידים-לקטים >
כל המשאבים והאנרגיה הופנו להשרדות יומיות: ציון, ליקוט והגנה מפני טורפים.
לא היה כתב. כל הידע עובר בעל פה מדור לדור דרך ציורי המערות.
אם שבט נכחד או שכח משהו - הידע אבד.
המהפכה החקלאית >
האדם מתחיל לביית צמחים (חיטה, שעורה) ובעלי חיים. במקום לנדוד, מקימים כפרים.
הקהילות הופכות מלהקות קטנות לקבוצות גדולות יותר.
לראשונה בהיסטוריה, לא כולם חייבים לעסוק בהשגת מזון.
נוצרים תפקידים חדשים: בנאים, קדרים, מנהיגים ויוצרים.
מהפכת הכתב >
המצרים מפתחים את ״כתב החרטומים״. מידע מוקפא על לוח חרס או פפירוס
(סוג קדום של נייר מצמח הגומא/פפירוס) ויכול לעבור במרחב ובזמן ללא תלות
בזיכרון של אדם ספציפי במקביל לצמיחת אימפריות (מצרים, בבל, סין).
בעת העתיקה, עוברים ממאות סימנים לשיטה פשוטה של כ-22 אותיות,
מה שהופך את הקריאה והכתיבה לנגישות יותר.
שימור ידע >
ספרים נכתבו והועתקו אחד-אחד על ידי נזירים או סופרים מקצועיים.
ספר יחיד יכול היה לקחת שנה שלמה של עבודה ועלה כמו בית.
בימי הביניים, הנייר מגיע מסין לאירופה ומוזיל את עלות החומרים.
״תור הזהב האיסלאמי״ משמר את חוכמת יון, מפתח את האלגברה,
מאמץ את הספרות ההודית ומתחיל לפתח את הרפואה המודרנית.
הכתב מאפשר לצבור ידע, לפתח מתמטיקה ולהפיץ
ספרי רפואה.
בית הספר הבאוהאוס היה ידוע בזכות צוות של אמנים פורצי דרך.
היום נכיר שניים מהם מתחום המדיה החדשה ומזרם האוונגרד התיאטרלי.
תכירו את לאסלו מוהולי-נאג' (László Moholy-Nagy)
אמן ומורה בבית הספר באוהאוס שהמציא את טכניקת ה״פוטופלסטיקה״.
בעזרת טכניקה ידנית ומורכבת של שילוב בין צילום לציור גרפי,
ללא מחשב או תוכנות עריכה הוא הצליח ליצור עבודות מרהיבות ומעוררות השראה.
איך הוא עשה את זה?
הוא גזר דמויות מתוך תצלומים, עיתונים ומגזינים של התקופה, מיקם והדביק אותם על משטח עבודה ובעזרת סרגלים, מחוגות ודיו שחור (בצבע מלא או מדולל ליצירת שקיפות) הוא הוסיף אלמנטים גאומטריים.
לאחר שהקולאז' הפיזי היה מוכן הוא צילם את היצירה הסופית במצלמה והדפיס אותה מחדש ויצר מראה מאוחד שבו כל האלמנטים הנפרדים נראים כאילו הם חלק מתמונה אחת רציפה.
תכירו את הבלט הטריאדי (The Triadic Ballet)
יצירת מחול ותיאטרון משנת 1922, שנוצרה על ידי האמן הגרמני
אוסקר שלמר (Oskar Schlemmer), מבכירי אסכולת הבאוהאוס.
12 קטעי מחול שבהם הרקדנים לובשים תלבושות פיסוליות ענקיות ומסוגננות
ההופכות אותם ל"צורות גיאומטריות נעות" בצבעים עזים.
היצירה לא נשענת על עלילה אלא מציגה מינימליזם של צורה, צבע ותנועה
כאשר מה שמייחד את הבלט הוא העיקרון הפורמלי:
התחפושת היא שמכתיבה את התנועה. כלומר, לא הגוף “ממציא” את המחול מתוך רגש או סיפור, אלא המעטפת- תלבושות פיסוליות, מסכות וצורות גיאומטריות שמגבילות את הרקדנים, ו״מכריחה״ אותם לבצע תנועה מדויקת במרחב.
המופע נחשב לאבן דרך מוקדמת באמנות בינתחומית, שבה הגוף האנושי הופך לחלק מהארכיטקטורה ומהחלל.
תכירו את אפריל גריימן, חלוצת העיצוב הדיגיטלי שעיצבה את היצירה
Does It Make Sense?" (1986)"
עבור מגזין נחשב בארה״ב והיתה מהראשונות שהשתמשו במחשב המקינטוש.
מה הפך את הפרויקט הזה ליוצא דופן?
במקום חוברת או מגזין סטנדרטי, אפריל גריימן קיבלה חופש אמנותי מוחלט והחליטה לעצב את כל הגיליון
ככרזת ענק מתקפלת (בגודל של כ-180 ס"מ על 60 ס"מ). במרכז הכרזה שילבה גריימן צילום עירום בגודל טבעי של
עצמה ויצרה קולאז׳ דיגיטלי פורץ דרך. היצירה הכתה גלים בעולם העיצוב, עוררה דיון סוער סביב השאלה "האם זה עיצוב גרפי?"
והפכה לאחד האייקונים החשובים ביותר של פריצת הדרך הדיגיטלית.
בחלק הקדמי היא שילבה את הציטוט
״If you give it a sense, it makes sense"
״אם אתה מעניק לזה משמעות, זה הופך להגיוני״
הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין
״היצירה הזו היא חקירה אישית, הן פילוסופית והן טכנולוגית. היא ייצגה את מי שהייתי...
במקום לגנות כל טכנולוגיה חדשה, חיבקתי אותה. כשיוצאת טכנולוגיה חדשה,
כולם תוקפים אותה כי הם מפחדים שהיא תמחק או תהרוס את כל מה שהיה קודם.״
~
"מצאתי שהמחשב הוא הכלי החכם הראשון באמת שהרגשתי שהוא שותף ליצירה (Co-creative)."
״The inner necessity is the basis of art,
it changes as the inner element in the artist changes, as the spirit of the time changes.״
Wassily Kandinsky
״ההכרח הפנימי (דחף פנימי עמוק) הוא יסוד האמנות,
הוא משתנה כפי שהעולם הפנימי של האמן משתנה
וכפי שרוח התקופה משתנה״
Wassily Kandinsky (1866 - 1944)
קנדינסקי, שהיה מורה בבית ספר הבאוהאוס, התווה את הרעיון שההכרח או הצורך הפנימי
הוא הכוח המניע הבלעדי של היצירה האמנותית, והוא מורכב משלושה אלמנטים משתנים:
האישיות של האמן: הביטוי הייחודי של נפש היוצר.
רוח התקופה: הסגנון והאווירה הרוחנית של העידן שבו האמנות נוצרת.
האמנות הטהורה והנצחית: האלמנט האוניברסלי שמעבר לזמן ומקום.
קנדינסקי האמין כי האמנות אינה צריכה לחקות את המציאות החיצונית (נופים, אנשים, אובייקטים), אלא לנבוע מתוך הכרח פנימי- הדחף של האמן לבטא את הנפש, הרגש והרוח שלו ולשמש כלי לביטוי ישיר של הנפש והרוחניות.
קנדינסקי חווה תופעה שנקראת ״סינסתזיה״ - מיזוג חושים שמאפשר את היכולת "לראות" צליליםו"לשמוע" צבעים. בספר ״על הרוחני באומנות״ הוא משווה באופן ישיר בין ציור למוזיקה:
צבעים וצורות יכולים לפעול באופן ישיר על הנפש, בדיוק כמו צלילים ואקורדים.
בספר הוא מנתח את הפיזיקה והפסיכולוגיה של הצבעים והצורות ומדגים את האמונה שלכל צבע
יש תדר רוחני שמקושר גם לכלי נגינה. למשל: כחול- צבע עמוק, רוחני, מרגיע שמושך פנימה
(דומה לצליל של צ'לו או חליל).
